<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימנים י"ט—כ'</h1>
<h2>דף עז:</h2>
ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שהוא גדול ממנו בחכמה או לקרות בבית המדרש עובר במים עד צוארו ואינו חושש ועושה מצו' שהלך לעשותה וחוזר במים למקומו שאם לא תתיר לו לחזור אינו הולך ונמצא כמתרשל מן המצוה. וכן ההולך לשמור פירותיו עובר בים עד צוארו ואינו חושש ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת שולי בגדיו כדרך שעושין בחול. פי' הרב בעל הערוך ז"ל הטעם מפני שמקפל בגדו על כתפו ונמצא יוצא בטלית מקופלת שחייב חטאת ויש מפרשים שלא ישמט כנף הבגד מתחת ידו ויבא לידי סחיטה. והר"י מקור' ז"ל כתב שנראה כרוחץ כדרכו כשמוציא ידיו אבל כשאין מוציא ידיו נראה כמהלך לדרכו. ואמרינן בגמ' דה"מ במיא דלא רדיפי אבל במיא דרדיפי אפילו בחול אסור לעבור בהן עד צוארו מפני הסכנה עכ"ל. אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג ואם היה חולה אע"פ שאין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.
